הזהב הניו-זילנדי: קווי בשירות תעשיית הקוסמטיקה

הכירו את הג`ינטאו – קיווי חדש בצבע צהוב. לרגל השקתו של הזן החדש בחרנו לספר לכם על סגולותיו הרבות של הפרי על זניו השונים.

בשנת 1904 הובאו לראשונה לניו זילנד על ידי הגב` איזבל פרייזר, מורה מיסיונרית, זרעים קטנים שחורים של פרי סיני מיוחד במינו בשם "יאנג טאו", שפירושו היה אפרסק השמש הזורחת. הפרי היה כבר אז מאכל לאומי חשוב בסין, והיו לו לא פחות משבעה שמות שונים בניב המקומי, אולם עד אותה שנה, לא תועדו עדויות להימצאותו של הפרי האמור בשום מקום אחר בעולם. המיסיונרית החביבה העבירה את זרעי ה"יאנג טאו" לבוטנאי אלכסנדר אדיסון, שהנביט אותם ושתל אותם, ובכך ייסד את אחת מהתעשיות החקלאיות החשובות של ניו זילנד. עם הגעתו לניו זילנד זכה הפרי לשם "דומדמנית הסינית" (Chinese Gooseberry) בשל הדמיון שלו לטעמו של גרגר היער גוסברי.

עם התרחבות ענף גידול הפרי בניו זילנד הוחלט בשנת 1959 לייצאו גם לארצות הברית. אלא שהחברה המייצאת הניחה כי השם "דומדמנית סינית" לא יתקבל בעין יפה בארה"ב והסיבה לכך היא החשש ששמו פחות יתאים לקהל היעד המתבקש – האמריקאים, אשר באותה תקופה חוו כידוע עימותים צבאיים עם סין על רקע כיבושה של העיר סיאול במהלך המלחמה הקרה. מסיבה זו בחרה החברה על שיווקו של הפרי בארצות הברית תחת השם "מאלונט" (Melonette) אותו היא העניקה לו כיוון שצורתו האובלית הזכירה מלון קטן, אלא שתדמיתם של הפירות המלוניים הייתה אז יוקרתית מאד, ומשווקי הקיווי קצו לשווקו לכלל השכבות הכלכליות ולכן הצעת השם לא נתקבלה.

היה זה ג`ק טרנר (חבר ועדת השיווק של הקיווי, שלימים הפכה לחברת "זספרי" המיוצגת בישראל על ידי פירות אביב) שהעניק את השם החלופי – "קיווי" (Kiwifruit), על שם הציפור הלאומית האפרורית ומרוטת הנוצות של ניו-זילנד –קיווי (שם מדעי: Apteryx) וזאת כאמור על שום הדמיון בין בעלת הכנף שנוצותיה מזכירות במעט את קליפתו השעירה של הפרי. ההחלטה על בחירת השם "קיווי" נתקבלה פה אחד והשאר כמובן היסטוריה, בפרט משום שהיום מכנה העולם כולו את הפרי המיוחד בשם זה.

 

מניו זילנד לישראל: הקיווי עושה עלייה

באמצע שנות ה-70 של המאה שחלפה החליטו חקלאים לגדל את הפרי הניו-זילנדי בעל השורשים הסינים גם במספר ישובים בצפון הארץ וכך עשה הפרי עלייה רשמית לארץ הקודש. ענף הקיווי בארץ מהווה מרכיב חשוב בכלכלת הצפון, וגדל בעיקר בגליל ובגולן. הקיווי הישראלי נקי כמעט לגמרי ממזיקים וממחלות, וגידולו בישראל אינו מצריך שימוש בחומרי הדברה. בישראל שכיחים שני זנים של הפרי – "היווארד" (הזן הנפוץ בישראל; צורתו עגלגלה) ו"ברונו" (קיווי מוארך שטעמו מתוק יחסית).

באמצע שנות ה-90 השיקה מועצת הפירות את הסלוגן "קיווי עסיסי עם ויטמין C" שנדבק כמעט לכל מי שנחשף לפרסומת המושקעת והזכורה ההיא, גם אם הוא בכלל לא אהב את הפרי. כך או אחרת יותר מארבעים שנה על אדמת ארץ הקודש הקנו לקיווי מעמד של "עולה ותיק" בואכה פינת הצבר ומאידך, הייחוס המשפחתי הסיני שלו כולל עדיין את הדרכון הזר, ולכן הקיווי זוכה לפאסון אקזוטי.

חובבי קיווי? יש לנו בשורה עבורכם: קיווי צהוב

אגב, אם אתם מחובבי הקיווי תחייכו בנחת: ממש בימים אלה מו"פ צפון והחברה לפיתוח הגליל קוטפים לראשונה בגליל זן חדש ומיוחד של קיווי צהוב, מזן ג`ינטאו (Jin Tao) שמקורו באיטליה. הגרסה החדשה: צהובה, מתוקה ופחות שעירה, כשפותחים את הפרי מתחילה הפליאה- את הצבע הירוק מחליף כאמור צבע צהוב והטעם מתוק משמעותית מהקווי המסורתי. "מדובר בזן פופולארי מאוד בשווקים האסייתיים שם קיימת העדפה לפירות מתוקים מאוד- בדיוק כמו קיווי הג`ינטאו. הפרי החדש מכיל כמות גבוהה של ויטמין C . הכמות המומלצת לצריכת הויטמין ביממה היא 100 מ"ג, כמות אותה מכיל הקיווי הצהוב!", מציין אלקנה בן ישר מנכ"ל מופ צפון.

הקיווי בארץ נקטף ומשווק החל מחודש אוקטובר, וגם זאת – בתנאי שעבר את כל הבדיקות המחייבות שמצאו אותו בשל ותקין. לרוע המזל, ישנם מגדלים הממהרים לשווק לצרכנים פרי מוקדם (בוסר) במטרה לגרוף עליו מחיר גבוה. ואכן לאחרונה פרסמה מועצת הצמחים אזהרה לצרכנים מפני קניית קיווי שאינו בשל. קטיפתו המוקדמת של הקיווי מונעת ממנו אפשרות הבשלה כשהוא על המדפים או אצל הצרכנים. את הקיווי עדיף לקנות כשהוא קשה יחסית, ולאפשר לו להתרכך בטמפרטורת החדר. קיווי טוב הוא כזה שקליפתו מתוחה, ללא פגמים, כתמים או נקודות לחות. לחצו על הקיווי בעדינות: אם הוא רך ו"מגיב" קלות ללחיצה- מדובר בקיווי טוב, אם הוא אינו "מגיב" כלל- מדובר בקיווי שטרם הגיע לפרקו מבחינת פוטנציאל המתיקות שלו.

פצצת ויטמינים: כל הטוב שבקיווי

על אף שהקיווי מאבד במהלך החיתוך שלו 12 אחוז של ויטמין C קיווי גדול, המכיל 93 מ”ג ויטמין C (פי אחד וחצי מתפוז) יספק לגבר 98% מהתצרוכת היומית המומלצת לו, ולאשה – 124% מתצרוכתה היומית. אבל הקיווי אינו עוצר כאן: הפרי מכיל 34 מ"ג קלציום – כמו ב-1/3 כוס חלב, לצידו זרחן, ויטמינים מסוג B, ויטמין K, ויטמין E ופוליפנולים (תרכובות כימיות טבעיות). בשל תכולת ויטמינים אלו, נמנע תהליך חימצון שומנים בכלי הדם וכך הם מגנים מפני תהליך טרשתי. על כל אלה יהנו זוללי הקיווי בכל ביס גם משפע של אשלגן בריכוז מרשים ולכן הוא מסייע במצבים של לחץ דם. הפרי עשיר גם בחומצה פולית ולכן מצוין לצריכה במהלך הריון ועשיר בכמות גבוהה יחסית של ויטמין A ובאנזימי עיכול (אקטינידין, בעיקר), שמשפרים את יכולת עיכול החלבון של הגוף ומזרזים את תהליך חילוף החומרים. והבונוס: כמות סיבים גבוהה יחסית (2.5 גרם בקיווי) וכמות סוכר מועטה יחסית, שהופכים אותו לפרי מומלץ בעת דיאטה, כזה שיארגן לכם תחושת שובע לזמן ארוך יחסית, בקנס קלורי (60 לפרי גדול) המתקבל על הדעת.

 

אם כל זה לא שכנע אתכם בסגולותיו שהרי הפרי מסייע במצבים של עצירות ובעיות מעיים אך חשוב לציין כי הקיווי מכיל חומצה אוקסלית, וזו אינה מומלצת לסובלים מבעיות בכליות או בכיס המרה. "הקיווי הוא אחד מהפירות העשירים ביותר בוויטמין E", אומרת חלי ממן, מייסדת קבוצות תמיכה לאורח חיים בריא ומוסיפה "ויטמין זה נחשב לנוגד חמצון חשוב המגן מפני חמצון שומנים ותורם למניעת מחלות. בנוסף, הקיווי מסייע לחיזוק מערכת החיסון, הוא מאט את תהליך ההזדקנות ומקל על תהליך ההרזיה ואכילתו מעשירה את התפריט היומי בשלל ויטמינים ומינרלים כמו ויטמין C , ויטמין K (לחיזוק העצמות) ובסיבים תזונתיים החשובים ליעילות תקינה של מערכת העיכול". "הקיווי נמצא בקטגוריה `נמוכה` של ערך גליקמי, כלומר הוא לא מעלה את רמת הסוכר בדם במהירות", מוסיפה גלית שלגי – מנחת סדנאות לאכילה בריאה. "מסיבה זו הוא מומלץ ובטוח כפרי לחולי סוכרת. בנוסף הוא מגן על העיניים מפני ניוון מוקולרי. מחקרים הראו כי אכילת 3 מנות או יותר של קיווי ביום עשויות להפחית ניוון מקולרי ב -36% וזאת הודות לרמות גבוהות של הכימיקל הטבעי לוטאין הנמצא בקיווי וחיוני לבריאות העין".

מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטה בטיון הסינית, מצא שנשים שאכלו שני פירות קיווי שעה לפני השינה, נרדמו מהר יותר ואף חוו שינה טובה ועמוקה. ההפרש עמד על 14 דקות של הירדמות מהירה יותר. לדברי החוקרים, הסיבה נובעת מחומר הנמצא ברקמה הירוקה של הפרי, אשר מעודד הפקה של סרוטונין בגוף, וזה בתורו מסייע לגוף להיכנס טוב יותר למצב שינה.

הקיווי בשירות הטיפוח

"ויטמין C הוא מולקולה חיונית לייצור רקמת הקולגן, שהיא התשתית האלסטית שעליה מתוח עורנו" אומרת מרינה רוזנפלד – המדריכה הראשית בחברת שיק. "הויטמין הזה חיוני לייצור חומצה היאלורונית, האחראית לכך שעורנו תפוח ומלא, והוא גם אחד מהחומרים היחידים בעולם שהוכחו כמתקנים נזקי גיל ושמש. בנוסף מכיל הקיווי כמות נכבדת של ויטמין A – שלו תפקיד חשוב בשמירה על עור רך וחלק. מחקרים קליניים הוכיחו שמריחה חיצונית של הוויטמין או נגזרותיו לאורך זמן יכולה לחולל שינוי של ממש בעור הפנים – כלומר לא רק לעכב את הזדקנות העור אלא אף להפוך תהליכי הזדקנות, להביא לשיפור במצב הקמטים ולשקם את העור. נמצא שבדֶרְמִיס (השכבה האמצעית של העור) ישנם קולטנים ייעודיים לוויטמין, המסייעים להחדרתו לשכבות העמוקות. כשמורחים רטין A או רטינול על העור, המולקולה של החומר נקשרת לקולטן שלה, שנמצא על קרום התא, והקישור נותן לתא ”פקודה” לשוב ולהתנהג כמו תא צעיר ובריא".

"הקיווי מכיל כמות נכבדת של ויטמין C המסייע ל"שזירה מחדש" של הסיבים בעור מבוגר על ידי ייצור קולגן ויטמין C ידוע בתרומתו בתמרוקי הקוסמטיקה כמי שתורם למרקם אחיד של העור . משום היותו של הפרי בעל ריכוז גבוה במיוחד של וויטמין C יש המייחסים לו קשר לכמות מעטה יותר של קמטים ולמראה פחות מקומט ויבש של העור. הוויטמין שבקווי מעכב יצירה בלתי מבוקרת של מלנין מספק הגנה אנטי אוקסידנטית ולכן יעיל גם להבהרת העור. בשימוש חיצוני נספג הוויטמין לעומק העור ומשום שהקיווי מרוכז גם באינזמים בכוחו לעורר פעילות שתכליתה לחדש את העור", אומרת ד"ר ג`ני שטיימן – נטורפתית ומדריכה ראשית בחברת הקוסמטיקה מאג`יריי.