ממצאיהם של מספר מחקרים עדכניים, מבססים את ההשערות אודות הקשר שבין תזונה לאקנה
מאת רונית שגב, Bsc, MA
מחקרים אחרונים מבססים את ההשערות אודות הקשר בין תזונה לאקנה. בין הגורמים המשפיעים: רמות סוכר נצרך, אינדקס גליקמי ותוצרי חלב. התזונה הנה אחד מיני מספר משפיעים. הבנת השפעתה על כל מטופל תסייע בבניית תוכנית רחבה ומקיפה יותר עבורו, ובהשגת תוצאות מהירות יותר.
האם יש קשר בין מרכיבים בתזונה לבין התפתחות או החמרה של אקנה? השאלה החשובה הזאת העסיקה חוקרים מזה שנים. ב-38 השנים האחרונות נערכו עשרות רבות של מחקרים וסקירות בנושא. המוקדמים שבהם הראו מגמה שאיננה ברורה: בחלקם נצפה קשר כזה ובחלקם לא. כיום, מחקרים שתוכננו-היטב, על-פי כללי המחקר המקובלים, עם קבוצות ביקורת ועם תכנון נכון יותר – מראים מגמה ברורה של קשר חיובי בין אקנה לתזונה. כפי שעולה מהם, התזונה המערבית (האופיינית כמובן גם לארץ) קשורה בקשר ישיר עם התפתחות ועם החמרה של אקנה. התזונה המערבית מתאפיינת ברמות סוכר גבוהות, אינדקס גליקמי גבוה, צריכת חלב ומוצריו, שומן טראנס ושומן רווי.
נתבונן בכמה מן המחקרים האחרונים. בגליון מרץ 2014 של כתב העת J Acad Nutr Diet מדווחים החוקרים Burris J, Rietkerk W, Woolf K על סקירה שביצעו בקרב 248 משתתפים בני 18-25 בעיר ניו-יורק. נסקרו הרגלי האכילה שלהם. משתתפים עם אקנה בדרגה בינונית-עד-חמורה דיווחו על דיאטה בעלת ערך גליקמי גבוה יותר. בנוסף, עולה כי הם צרכו כמות סוכר רבה יותר (199 גרם ליום לעומת 56.4 גרם ליום באלו ללא אקנה) וכן שתו כמות חלב גדולה יותר (0.7 לעומת 0.3 כוסות) ואכלו יותר שומן טראנס (9.6 לעומת 2.4 גרם ליום) ושומן רווי (31 לעומת 15.6 גרם ליום). אלו עם אקנה חמורה יותר דיווחו כי אכלו פחות דגים, בהשוואה לאלו ללא אקנה (0.2 לעומת 0.7 אונקיות). לא נצפו הבדלים בצריכת פירות וירקות. השאלונים שמילאו המשתתפים התייחסו גם לאמונה שלהם בדבר הקשר בין תזונה לאקנה, ומסתבר כי 58% מהמשתתפים חושבים כי תזונה יכולה לגרום לאקנה או להחמיר אותו.
תוספי תזונה לבניית שרירים
במחקר שפורסם בנובמבר 2013 ב- An Bras Dermatol נבדק הקשר בין תוספי תזונה לבניית מסת שריר, שנטלו מתאמנים בחדר כושר, לבין הופעת או החמרת נטייה לאקנה. התוסף הומלץ להם כחלק מתוכנית האימונים, וקבוצה בת 30 מתאמנים, גברים ונשים בגילאי 18-45, היוותה את המדגם. התוסף אצל רוב המתאמנים – 22 מהם – הכיל חלבוני חלב (הופקו ממי גבינה). השאר נטלו תוסף חלבונים ממקורות אחרים. המחקר בדק את התוצאה של שני חודשי שימוש רציפים. בתחילת המעקב, רק 56.7% הראו אקנה, בדרגה 1 או 2. בתום שני חודשי שימוש בחלבון, 100% מהקבוצה התאפיינו באקנה על דרגותיו השונות, 30% מהם עם אקנה בדרגה 3. לא היה שינוי בכמות הצלקות. כבר בתום חודש נצפה שוני בכמות הקומדונים, הפפולות והפוסטולות יחסית לתחילת הניסוי. עלייה נוספת הייתה בין החודש הראשון לשני, אם כי עלייה פחות דרמטית. שלושה מהנבדקים היו בזמן הניסוי תחת טיפול באקנה הכולל תכשירים (רטין A / בנזואיל פרוקסיד) ואצלם לא חל שינוי בכמות הנגעים. לא היה הבדל בין השפעת התוסף על בסיס חלבוני חלב לבין השפעת התוספים האחרים.
החלב הוא בין הגורמים הנחקרים ביותר בהקשר להתפתחות אקנה. נגזרות החלב גורמות לעלייה ברמות של ההורמון IGF-1 (Insulin-Like Growth Factor-1, פקטור גדילה דמוי-אינסולין). בפרט אם תכולת חלבון-החלב היא גבוהה. IGF-1 מעודד גדילה וחלוקה של תאי עור, הפרשת סבום, משפיע על ההורמון LH ועל הפרשת האסטרוגן, כמו גם על אנדרוגנים, הורמון הגדילה וגלוקוקורטיקואידים – מגוון גורמים הקשורים בנטייה לקומדוגניות והיווצרות פצעים. החוקרים מסבירים, כי הצריכה התכופה של פחמימות עם אינדקס גליקמי גבוה עלולה לחשוף את המתבגרים להיפר-אינסולינמיה (עודף אינסולין בדם) אקוטית, המשפיעה על גדילת האפיתל בזקיקים, קרטיניזציה והפרשת סבום. היפר אינסולינמיה משפיעה גם על ריכוז IGF-1 בדם וכן עלייה בחלבון הקושר את IGF-3 הפועל ישירות על שגשוג של קרטינוציטים. מנגנון זה יכול להשפיע על התפתחות אקנה באנשים שצורכים תוספים קלוריים.
במחקר נצפה שוני משמעותי בדרגת האקנה והתגובה לתוסף, בין המינים. בטרם נטילת התוספים, היה יותר אקנה בגברים מאשר בנשים. אבל המצב התהפך לאחר החודש הראשון של צריכת התוסף. השוני נעשה בולט יותר בחודש השני: השפעת התוסף הייתה גבוהה יותר בנשים מאשר בגברים. הסבר אפשרי שהעלו החוקרים היה – שהעלייה בהורמונים האנדרוגניים הייתה משמעותית יותר בנשים יחסית לגברים. עוד הבדל היה ביחס להיסטוריה משפחתית של אקנה: בעלי נטייה גנטית – הציגו יותר נגעים לפני תחילת נטילת התוסף. הנתון הזה התהפך במהלך שני חודשי השימוש. מה שהוביל למסקנה, שאנשים ללא היסטוריה משפחתית של אקנה יהיו יותר רגישים לנטילת התוסף.
מגוון גורמים משפיעים
ביוני 2010 פורסם מאמר סקירה ב- An. Bras. Dermatol, ששמו היה (בתרגום): "אקנה ותזונה: אמת או מיתוס?" המחברים סקרו עשרות מחקרים שפורסמו ב-37 השנים האחרונות, מתוך מגמה לברר האם יש קשר בין תזונה לאקנה, ואם כן – אילו מזונות קשורים לכך ודרך איזה מנגנון פיזיולוגי. נבדק הקשר אל ארבעת הפתלוגיות באקנה: התרבות ושגשוג של קרטינוציטים; עלייה בהפרשת סבום; התרבות חיידק P.ACNE; דלקת.
אילו גורמים נמצאו כקשורים לאקנה? ראשית, הדעה שיש קשר בין עודף משקל לאקנה לא בוססה, ואף נסתרה במחקרים. אולם, כן נמצא קשר לסוגי המזון שנצרכים. כלומר, לא "כמה" אוכלים אלא מה אוכלים. אחת ההשערות שנבדקה היא האם תזונה מערבית קשורה בהתפתחות האקנה. במחקר בו השתתפו 1200 אנשים משתי אוכלוסיות לא-מערביות (ילידים מהאי קיטאווה, ליד פפואה גינאה החדשה באוקיינוס השקט וכן בני שבט אינדינאים בפרגוואי) הודגם כי לא נמצא אקנה כלל (!) באוכלוסיות אלה, באף גיל. היעדר האקנה יוחס על-ידי חוקרים לתזונה שלהם ולא לאתניות (אנשים משתי האוכלוסיות שכן נחשפו לתזונה מערבית, או שהיגרו וצרכו תזונה כזאת כן סבלו מאקנה). התזונה התאפיינה באינדקס גליקמי נמוך בהשוואה לתזונה המערבית. התזונה של בני האי קיטאווה נחקרה לא מעט, בשל היעדרן המוחלט של עוד מחלות באנשים הללו, מחלות כגון: סוכרת, טרשת העורקים, דמנציה ועוד. היא עשירה במזונות טריים וטבעיים, כמו פקעות, פירות, ירקות, קוקוס ודגים. צריכת קפה, תה, אלכוהול ומוצרי חלב שואפת לאפס.
מחקרים אחרים – באוכלוסיית האינואיטים (אסקימוסים מצפון אמריקה או גרינלנד – מספר עמים החיים באזור הארקטי – ביניהם בקנדה, גרינלנד, אלסקה ורוסיה) מעלה, כי לא היה להם אקנה עד לחשיפתם להרגלי האכילה המערביים. מחקרים אחרים על אוכלוסיות כפריות, כגון אלה שבקניה, זמביה ובנטו, בדרום אפריקה, העלו שאנשים אלה סבלו פחות מאקנה מאשר צאצאיהם שהיגרו לארה"ב. החוקרים מייחסים את השוני הזה לאינדקס גליקמי גבוה המגביר סיכון להיפר אינסולינמיה. זאת, בתגובה, משפיעה על שגשוג האפיתל בזקיקים, קרטיניזציה והפרשת סבום.
תזונה והתבגרות מינית
השערה נוספת הייתה לגבי תזונה כמאיצה של התבגרות מינית. מחקרים מראים, שנשים שצורכות בקביעות מזונות עם אינדקס גליקמי נמוך מאופיינות בגיל וסת מאוחר יותר, בדומה לאתלטים ורקדניות בלט. בשנות ה-70 הוסת הופיעה בממוצע בגיל 12, בעוד שב-1835 הנתון היה גיל ממוצע של 16 שנה. במחקר בן 5 שנים על 871 בנות, החוקרים הסיקו שמצב קומדוגני חמור היה שכיח יותר בבנות עם וסת מוקדמת עם רמות גבוהות של דיהידרו-אפי-אנדוסטרון. המחקר הראה גם שהתפתחות אקנה קומדוני עשוי להיות האינדיקטור הטוב ביותר של חומרת האקנה בעתיד. השכיחות והפרוגנוזה של האקנה היו במיתאם עם בגרות מינית.
היפר אינסולינמיה
השערה נוספת שאוששה עוסקת בהשפעת היפר אינסולינמיה על ריכוז האנדרוגנים וכתוצאה מכך – על יצור חלב. ידוע, כי הגבלת קלוריות קיצונית מורידה דרסטית את יצור החלב. המצב חוזר לקדמותו עם החזרה לדיאטה נורמלית. עודפי אינסולין בדם מעלים ריכוז IGF-1 בדם ומורידים את רמות החלבון הקושר IGF-3, חוסר האיזון הזה יוצר חלוקות-יתר של קרטינוציטים. במחקר על בני אדם הראו שעלייה בהורמונים אנדרוגנים העלתה רמות IGF-1 בדם, ושרמות IGF-1 גבוהות מעלות בעצמן את יצור האנדרוגנים. נוצר כאן מעגל של משוב חיובי "מסוכן" המעלה את יצור הסבום.
הקשר בין צריכת חלב לאקנה
לנגזרות החלב יש דווקא אינדקס גליקמי נמוך. אבל הן מעלות גם כן את רמות IGF-1, ובכך משפיעות אף הן על החמרת האקנה. השפעה זאת חמורה יותר כאשר צורכים חלב נטול שומן, מה שמראה שהקשר הזה איננו הודות לתכולת השומן בחלב אלא קשור לרמות 1IGF-. בנוסף להשפעת IGF-1 שכבר תוארה, חלב מכיל אסטרוגן, פרוגסטרון, פרקורסורים (מולקולות מוצא) אנדרוגניים וכן סטרואידי 5-אלפא רדוקטאז, שכמה מהם קשורים ליצירת קומדונים. חלב גם מועשר במולקולות ביו-אקטיביות אחרות המשפיעות על מבנה הזקיק-בלוטת סבום, כגון: גלוקוקורטיקואידים, TGF-בתא, הורמונים פפטידיים הדומים לטירוטרופין ומרכיבים דמויי-אופיאטים. ישנה השערה כי העיבוד של החלב נטול השומן משנה את הזמינות הביולוגית של מולקולות אלה, או את קישורן עם חלבונים. הגיוני, לדעת החוקרים, כי השינוי במאזן ההורמונלי בחלב נטול שומן עשוי להאיץ קומדוניקה. מעבר לזה, שלחלב כזה מוסיפים חלבוני חלב, במיוחד אלפא לקטואלבומין, כדי לדמות את ההרכב של חלב מלא. חלב כזה עשוי להכיל גם יוד, שמקורו הן בשרידים שמצויים בציוד החליבה והן בתזונה של הבקר. היוד נקשר גם הוא לנושא קומדוגניות.
תסמונת השחלה הפוליציסטית
אקנה הוא אחד המאפיינים של תסמונת השחלה הפוליציסטית. לעיתים קרובות יהיו בתמונה – עודף משקל, היפר אינסולינמיה, תנגודת לאינסולין והיפר אנדרוגניזם. נשים אלה מאופיינות ברמה גבוהה של אנדרוגנים ושל IGF-1 וריכוז נמוך של גלובולינים קושרי הורמוני-מין. הן אינסולין והן IGF-1 מעודדים יצור של אנדרוגנים בשחלה ובאשכים. בנוסף, הם מדכאים יצור בכבד של גלובולינים קושרי הורמוני מין ומעלים את הזמינות הביולוגית של אנדרוגנים במחזור הדם. רמות גבוהות של אנדרוגנים, אינסולין ו-IGF-1 עשויים לגרום לאקנה בגיל הבוגר. רמות האנדרוגנים עשויות לרדת עם הירידה בתנגודת לאינסולין, או בשל ירידה במשקל או בשל שימוש בתרופות מטפורמין או פיוגליטזון. התרופות הללו לא רק מורידות תנגודת לאינסולין, אלא גם מורידות רמות של ההורמון האדרנו קורטיקוטרופיקלי, המגרה יצור הורמונים אנדרוגנים בנשים עם תסמונת השחלה הפוליציסטית. התיקון של חוסר האיזון הפיזיולוגי הזה עשוי לשפר מצבים של אקנה.
היתרון של אינדקס גליקמי נמוך עבור אקנתיים
המנגנון דרכו משפיע האינדקס הגליקמי הנמוך על הרכב הסבום, איננו ידוע. ישנה השערה, לפיה כדי לסנתז ליפידים בלוטות הסבום צריכות אנרגיה, שאחד המקורות שלה הוא הפולי-סוכר גליקוגן. וצריכת מזון עם אינדקס גליקמי נמוך עשויה לשנות את רמות הגליקוגן ובכך ליצור מגבלה על כמות הסבום בבלוטה. בנוסף, תזונה כזאת גם יכולה להוריד את הזמינות הביולוגית של טסטוסטרון ואת ריכוז הדהידרו-טסטוסטרון, מה שישפיע גם הוא על הרכב החלב. כיוון נוסף הוא – התרומה של אינדקס גליקמי נמוך על היחס התקין בין חומצות שומן חד בלתי רוויות לחומצות שומן רוויות, מנגנון נוסף לאיזון מצב האקנה.
ויטמין A ואבץ בתזונה
השימוש בשני הרכיבים הללו הומלץ מזה שנים על-ידי מטפלים באקנה. במחקר שפורסם ב-Arch. Dermatol על ידי החוקרים Michaëlsson G, Juhlin L, Vahlquist A. נעשה ניתוח של הריכוז בדם של חלבון קושר רטינול ושל אבץ ב-173 אנשים עם אקנה ובקבוצת ביקורת. אנשים עם אקנה הראו רמות נמוכות יותר של שניהם, ואלה עם אקנה חמור הראו רמות נמוכות אף יותר. ממצא זה מאשר את חשיבות ויטמין A ואבץ בהתפתחות של אקנה. נתון אחר שתומך בקשר הזה הוא העובדה, שתזונה דלת אבץ החמירה או גרמה לאקנה, במיוחד אקנה המאופיין בפוסטולות. זה נצפה במספר דיווחים על החמרת אקנה עם מתן שלא-דרך הפה (בבתי חולים) של תזונה דלה באבץ.
אכילת שוקולד ואקנה
אחד ה"אשמים" המסורתיים, מזה שנים, בהחמרת האקנה הוא השוקולד האהוב… מספר מחקרים בעבר הראו היעדר קשר בין צריכה שלו לבין מצב האקנה. אך מחקרים אלה לקו בכמה פגמים בסיסיים שמקשים עלינו להסיק מהם מסקנות מבוססות. ממצאים מאוחרים יותר תומכים באפשרות של קשר בין השוקולד למצב האקנה. קבוצת חוקרים אוסטרליים בדקו את הפרופיל בפלסמה לאחר צריכת מזון, עם או ללא שוקולד. נצפתה עלייה ברמת האינסולין בתום הארוחה באותם מתבגרים שצרכו שוקולד. הרמות הגבוהות הופיעו עם הצריכה של חלב שוקולד (48% יותר) מאשר חלב רגיל, וחלב מועשר בשוקולד חום יותר מאשר בשוקולד לבן. הסבר אפשרי לזה יכול להיות שהשוקולד עשיר במרכיבים פעילים-ביולוגית כמו קפאין, תאברומין, סרוטונין, פניל אתילמין, טריגליצרידים וחומצות שומן דמויות קנבינואידים, המעלים את הפרשת האינסולין ומעלים את התנגודת לאינסולין. מעבר לזה: חומצות האמינו שקיימות בשוקולד (כמו ארגינין, לאוצין ופניל אלנין) הן מאיצות יצור/השפעת אינסולין כשהן נצרכות יחד עם פחמימות. חומצות אמינו אחרות (ואלין, ליזין, איזו לאוצין) המצויות בסוגי מזונות אחרים, במיוחד אלה שעשירים בלקטוז, יכולות גם הן לגרום להשפעה כזאת על הפלסמה. לכן הגיוני, לדעת החוקרים, לשער שהשוקולד משפיע על אקנה. חשוב לציין שהשוקולד הנמכר בטבליות, בפרט אלה עם תכולת חלב גבוהה, מכילים הרבה פחמימות ריקות (סוכר מזוקק) כך שיש אינדקס גליקמי גבוה. כך שהוא מעלה את רמות IGF-1 והחלבון הקושר אותו בפלסמה לאחר הארוחה, מה שמביא לעלייה באינסולין.
השפעה אינדיבידואלית
מחקרים מראים, כי באוכלוסיות שאינן מאופיינות בתזונה מערבית, האקנה מופיע בשכיחות נמוכה ביותר ובאזורים מסוימים אף איננו קיים כלל. התזונה הלא-מערבית מאופיינת במזון לא-מעובד, ללא מוצרי חלב, סוכרים ושמנים מזוקקים. במקום אלה נצרכים בעיקר אוכל טרי, פירות, ירקות, בשר ועוף, דגים ופירות ים. הסיכוי בקרב כפריים או ילידים באזורים כאלה לפתח אקנה עולה כאשר הם מאמצים תזונה מערבית. עם זאת, היווצרותו של האקנה וכן החמרה שלו, נעוצים בגורמים רבים המשפיעים הדדית זה על זה, ותזונה היא רק גורם אחד. חשובה כאן קודם כל הנטייה הגנטית, ומשפיעים בנוסף גורמים כמו סטרס, הזעה, מצבי דה הידרציה, חיטוט בעור ועוד. עם זאת, כמטפלים, עלינו להתבונן בכל גורם הקשור להיווצרות או להחמרה של האקנה כשלעצמו, ולהבין אותו לעומק. ככל שמדובר בתזונה, עלינו לבחון עם כל מטופל את סוגי המזון המשפיעים במקרה הספציפי שלו. יש שוני אינדיבידואלי בין מטופלים בנושא הזה. מטופלים בדרך כלל ערים לנושא ויודעים לספק מידע כיוון שהתהוות הפצעים קורית בסמוך לצריכת המזונות המשפיעים. שיתוף פעולה של המטופל, בכל הקשור לתפריט מותאם יותר, יקדם מאד את הטיפול ויזרז את קבלת התוצאות.