profashion.co.il פרופאשן מגזין יופי ישראלי
כמעט 100 שנים עברו מאז דווח לראשונה על פרוצדורה, שמטרתה הצערת פנים ומאז ההתפתחות ניכרת. מגוון רחב של פרוצדורות פולשניות וזעיר פולשניות, שימוש בטכניקות מתקדמות ושונות העונות לשם "מתיחת פנים" תורמים לבלבול לא קטן בנושא. בכדי לנסות ולעשות סדר בעניין, נסקור ציוני דרך בהיסטוריה, נחדד את ההבחנה בין מתיחה להרמת פנים, נכיר את סוגי הפרוצדורות על יתרונותיהן ומגבלותיהן ואפילו נציג אלגוריתם שיסייע בבחירה.
ידוע כי כבר בתחילת המאה ה-19 בוצעו פרוצדורות להצערת מראה הפנים: הטכניקה הייתה כריתה של רצועות עור בקדמת האוזן ולאורך הרקה. בהמשך, בתחילת המאה ה-20 בוצעה הפרדה תת עורית וכריתת עור כאשר הדגש היה על רפיון העור בלבד והפתרון היה "מתיחת פנים", ניתוח קל לביצוע, בטוח וזמן ההחלמה הנדרש ממנו היה מהיר. אולם, גישה מכנית זו שמטרתה מתיחת העור בלבד גרמה למראה מתוח מידי, שטוח, "מראה מנותח" ולא טבעי ולעיתים גם חסר הבעה. התוצאות קצרות הטווח, הישנות המראה המבוגר כמו גם הצלקות הבולטות מידי שנלוו לניתוח, שנסמך על העור בלבד היו ללא ספק חסרונות משמעותיים.
ההתקדמות המדעית בהבנת אנטומיית רקמות הפנים, הגילוי באמצע שנות ה-70 של רקמת החיבור העוטפת את שרירי הפנים (SMAS, אותה רקמה הגורמת למראה צנוח ומבוגר), היוו ציון דרך משמעותי וסללו את הדרך לגישה המודרנית –הרמת פנים. הצערה זו הנסמכת על הרמת הרקמות למיקומן הטבעי הצעיר על-ידי הידוק שכבת ה-SMAS, כאשר העור נמתח באופן שמרני בלבד, בדומה לפריסת מפה על שולחן. השיטה מתייחסת הן לרקמות התת-העוריות והן לעור עצמו ומקנה מראה אסתטי, טבעי וצעיר יותר של הפנים.
דוקטור שרית כהן מנתחת פלסטית
התקדמות זו תרמה לפרסום עשרות גישות להרמת הפנים בשנות ה-90 השונות זו מזו בכיוון ההרמה: הידוק שכבת ה-SMAS בקו משופע, הרמה אנכית על-ידי הידוק בווקטור עליון. כמו כן, גיוון מניפולציות של שכבת ה-SMAS: כריתה חלקית צידית, הידוק או קיפול שכבת ה-SMAS על עצמה, הכללת הרקמות המורמות (SMAS או שכבה עמוקה יותר מעל העצם), וסוגי חתכי הגישה (חתך קצר- קדמת אוזן בלבד, חתך קלסי-המערב את קדמת ואחורי האוזן).
במקביל, ההבנה כי על-מנת להשיג שיפור משמעותי של הפנים יש צורך להתייחס לכלל היחידות האסתטיות בפנים, הובילה לניתוחים המשלבים הרמת פנים עם מתיחת עפעפיים, הרמת גבות, הזרקת שומן עצמוני ופיסול צוואר.
כיום, בעידן המודרני המתקדם, השאיפה למיקסום תועלת-עלות והפופולריות של צרכנות בהתאמה אישית, עודדו חשיבה מחודשת לגבי יעילות הטכניקות להצערת הפנים והתאמה פרטנית של הניתוח לכל מטופל ומטופלת. בתחום ניתוחי החזה, לדוגמא, התכנון הניתוחי מתבצע בהתאם לפרמטרים אובייקטיבים ומדידים של המטופלת כגון רוחב השד, עובי רקמת השד, מבנה בית חזה וכו'. כך גם בניתוחי אף המבטיחים תוצאה מותאמת אישית.
בתחום ניתוחי פנים, העדר גישה סיסטמטית מוגדרת המבוססת על תהליכי קבלת החלטות מובנים, תורמת לבלבול ניכר בקרב מטופלים ואף בקרב מנתחים – איזו טכניקה עדיפה? מתי? באיזה וקטור לבחור?
בכדי לשים קץ לבלבול, אציע גישה אלגורתמית לפיסול פנים. גישה זו, מאפשרת התאמת הניתוח להתבגרות הפרטנית של המטופל/ת , ואותה הצגתי לאחרונה בכנס בינלאומי לכירורגיה פלסטית ואסתטית. הגישה האלגורתמית מבוססת על שלושה פרמטרים אובייקטים: כיוון (וקטור) הצניחה הפרטני, רוחב הפנים ואורך הפנים. בכך היא מאפשרת פיסול פנים בהתאמה אישית.
הפרמטר העיקרי הוא כיוון הצניחה. כך למשל במטופלת עם צניחת רקמות לכיוון מרכז הפנים, המתבטאת בקפלים בין האף לפה, ההרמה תתבצע בכיוון משופע (עליון וצידי) בניגוד לקו הצניחה. במטופלים עם צניחת רקמות כלפי מטה לכיוון הלסת היוצרת מעין "מראה בולדוג" ומלאות בצידי הסנטר, ההרמה תתבצע בווקטור עליון כדי להרים ולפסל את הלחי ולהגדיר את קו הלסת. שיחזור אותם שינויים אנטומיים הקורים עם השנים בהתאמה לקווי הצניחה, מאפשר הצערה דרמטית במראה הפנים ומותיר מראה טבעי ואסתטי.
הפרמטר השני מבוסס על מדידת רוחב הפנים. כך ניתן להצר פנים רחבות (על-ידי הסרה מבוקרת של רקמת ה-SMAS) ולהרחיב פנים צרות וגרומות (על-ידי קיפול שכבת ה-SMAS על-מנת ליצור נפח ולהרחיב את הפנים).
פרמטר נוסף מתייחס לאורך הפנים. במטופלים עם פנים מאורכים המתבטאים בקו לחי שטוח ומרוקן, פיסול פנים יתבצע בווקטור עליון על מנת "לשבור" את קו המיתאר המאורך ולהדגיש את קו הלחי ומרכז הפנים.
פיסול פנים בגישה אלגוריתמית מצטיין בראייה תלת ממדית וגישה אומנותית ומבוסס על התאמה אישית של הניתוח בהתאם לתסמיני ההתבגרות הפרטניים בפני המטופל/ת. בשונה מהרמת פנים, בגישה מתקדמת זו, ההתייחסות היא לכלל רקמות הפנים: עור, רקמות תת-עוריות ושומן תת עורי, לכל אותם מרכיבים האחראיים להתבגרות הפנים: עודפי עור, צניחת רקמות ואובדן נפח (על-ידי הסרת עודפי עור, הידוק רקמות תת-עוריות מותאם לקווי הצניחה והזרקת שומן עצמוני) ולכל אזורי הפנים.
פיסול פנים מתבצע על-פי רוב במשולב עם מתיחת עפעפיים, הרמת גבות, הזרקת שומן ועיצוב שפתיים בהתאם לצורך. על-מנת לשפר את מרקם העור ואיכותו ולהעניק לעור מראה קורן מתוח וצעיר יותר, מומלץ על שיוף עור בעזרת לייזר CO2 חודש וחצי לאחר הניתוח, כאשר הפרמטרים מותאמים למצב העור וגוונו. שיוף בעזרת לייזר מאפשר הרס סלקטיבי של מקטעי אפידרמיס ודרמיס.
לאחר אבחון מקיף, הכולל הדמייה דיגיטלית תלת ממדית, בדיקה פיזיקלית ובירור ציפיות המטופל/ת, מותאמת התוכנית הטיפולית. בעידן שלנו, החלום להשיג מראה אסתטי,הרמוני, צעיר יותר וטבעי לפנים – אינו אגדה.
